פסק-דין בתיק ב"ל 17425-06-12

1.       לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.3.2012.

העובדות

2.       המערער יליד 1952, נפגע בברכו השמאלית בתאונת עבודה מיום 12.5.2002 (להלן: התאונה).

3.       ביום 2.11.2004 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער. הוועדה עיינה בבדיקות הדמיה שבוצעו למערער וקבעה כי בדיקת ה-C.T מיום 6.6.2002 מצביעה על "שינויים ניוונים בברך שמאל בשתי הלשכות, בעיקר בלשכה הפנימית" וכי בדיקת ה-MRI מיום 24.10.2004 מצביעה על "שינויים ניוונים ב-2 הברכיים" . בנוסף ביצעה הוועדה בדיקה קלינית למערער ופירטה את ממצאיה.

הוועדה קבעה כי "לאור ממצאי הבדיקה הקלינית הוועדה דוחה את הערעור ומאשרת את החלטת הועדה מדרג I " . לסיכום נקבע כי למערער נכות בשיעור 0% כתוצאה מתאונת העבודה.

4.       המערער הגיש בקשה להחמרת מצב בהתאם לתקנה 36 לתקנות.

5.       ביום 24.1.2011 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה). הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וקבעה כך:

"קיימים שינויים ניוונים קשים ביותר בשתי הברכיים והועדה מסכימה עם ד"ר אייכנבלט שיש לבצע החלפה שלמה של מפרקי הברכיים. בברך שמאל קיים עבר רפואי הקודם לאירוע ב-2002 אך, אין פירוט קליני מדוקדק של הפגיעה הזו. בהתחשב בעובדה שקיימים גורמי סיכון בשתי הברכיים - טיביה וארה ואלגה, דו"צ, סמטרית, יתכן יותר מימין וכריתה של הסהרון הפנימי בברך שמאל, אירוע המביא בעקבותיו שינויים ניוונים במשך השנים בתק' המנוחה של הברך, הועדה בדעה שחלה החמרה במצב הקליני, החמרה זו אך בחלקה מיוחסת לאירוע משנת 2002. הוועדה קובעת נכותו בברך שמאל 30% לפי סע' 48(2)(ג) מזה מנכה הועדה, בגין עברו ב-1986, 10% לפי סע' 35(1)(ב). נכותו בגין התאונה ב-2002 כוללת בתוכה גם שינויים ניוונים קונסטיטוציונאליים ומתוך 20% הנותרים בברך שמ', הועדה מנכה 5% לפי סע' 35(1)(א)-(ב) בהתאמה. נכותו עבור ההחמרה 15% לצמיתות.

הועדה עיינה בפרוטוקול החלטה קודמת מיום 2/11/04 לפי עיון נמצא כי הועדה דאז לא הורידה ע"ח מצב קודם ולכן הועדה דהיום מנועה מלעשות כן. לסיכום - הועדה קובעת נכותו דהיום בשיעור 15% לפי סע' 48(2)(ז) I מותאם וקובעת כי חלה החמרה במצבו" (ההדגשה במקור).

הוועדה ביקשה את המלצת ועדת הרשות לעניין הגדלת שיעור נכותו של המערער על פי תקנה 15 לתקנות.

6.       ביום 20.6.2011 התכנסה הוועדה בשנית וקיבלה את המלצת ועדת הרשות להגדיל את שיעור נכותו של המערער במחצית.

לסיכום קבעה הוועדה כי למערער נכות בשיעור 15% לפי פריט ליקוי מותאם 48(2)(ז)II-I לתקנות והגדילה את שיעור הנכות בהתאם לתקנה 15 לתקנות ל-19%.

7.       המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה. ביום 1.2.2012 ניתן פסק דין, על יסוד הסכמת הצדדים, בזו הלשון (נספח ו' לכתב הערעור):

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשומת לב הועדה יופנה לועדה לעררים חלוטה מיום 2.11.04 ולממצאים בה, כאשר ועדה זו לא קבעה נכות כלל ואף לא ציינה דבר לענין מצב קודם.

ב"כ המערער יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

הועדה תשקול עמדתה ותנמק החלטתה" .

8.       בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 19.3.2012 לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את טענות בא כוח המערער בסוגיית 'ניכוי מצב קודם' וקבעה:

"הועדה עיינה בפסק הדין מיום 1/12/12. אכן ב-2004 לא יוחסה לאירוע התאונתי נכות לכן קיבל נכות בגובה - 0%.

עיון במסמכים מעיד על גנהורה קשה משמאל ומימין. אמנם ממצא זה אינו מהווה עבר, אך מעיד על מצב מולד התפתחותי העושה את הברכיים פגיעות לשחיקה מוגברת במשך השנים, גם ללא אירוע תאונתי או חבלתי. לפיכך החלפת הברכיים המומלצת בגין שינויים ניוונים מתקדמים בשתי הברכיים אינה תוצאה ישירה של האירוע ב-2002 אלא החמרה שבחלקה הגדול נובעת ממצב מולד התפתחותי (גנהורה) ולכן נקבע שמדובר בהחמרה כתוצאה מהארוע ב-2002 ולא כתוצאה ישירה של מצב מולד התפתחותי.